זה קרה ממש כמה דקות לפני שהתאריך משתנה בלוח השנה, עוד לילה חסר שינה מבחינתי, אחד מאלו בהם ניסיתי להבין איך נרדמים במיטה ריקה בלי להתיש את עצמך לחלוטין קודם.
מצד אחד, היו כאלה ששוחחתי איתן קודם, כאלו שהרגישו שאולי אצליח למצוא בהן את היכולת להקשיב, להכיל, להבין שאדם שחווה את מה שחוויתי, מקבל את זה כפרק (ארוך) בחייו, אבל לא הופך את העניין להיות מרכז חייו ולמעשה, הוויתו מרגע זה.
כבר במשפט השלישי שלה, היא אמרה לי שאני נשמע אמין ושנוכל לעבור להתכתב בווטצאפ, כדי שנוכל לוותר על פייסבוק, לא שיערתי לעצמי שווטצאפ תהפוך להיות בית לשנינו לתקופה יחסית ארוכה, בלי שנפגש האחת עם השני, ובלי שנשוחח בטלפון, פשוט, ערמות על ערמות של מילים והמון מוסיקה, שעברו ביננו במשך שבועות על גבי שבועות.
התמונות שלה בפייסבוק לא היו עדכניות, ובכלל, החשבון היה פעיל ממש בצמצום ולא אפשר לי להבין איך היא נראית, אבל תוך דקות הבנתי שהיא מכירה אישית את ”ההוא” שלקח ממני את זוגתי מזה עשרות שנים, אך לפני ארבעה חודשים.
השיחות היו חבריות לגמרי, לא היה בהן שם צד רומנטי, שיתפתי אותה בהרבה דברים, ולאט, לאט, היא התנחלה לי בתוך הראש, לא יכולתי ולא ניסיתי לשמור ממנה סודות, או מידע פרטי, על הכל סיפרתי.